במהלך השבועיים האחרונים סערו הרוחות ברחבי ליגת ה-NBA, זאת בעקבות תחקיר רחב-היקף שפרסם העיתונאי באקסטר הולמס מרשת ESPN, בו מובאות עדויות מפורטות על התנהגות גזענית, מיזוגנית וביריונית מצד בעליה של קבוצת ה-פיניקס סאנס, רוברט סארבר. בתחקיר נטען כי לאורך שבע עשרה שנותיו כבעלים השתמש סארבר בכינויי גנאי גזעניים כלפי שחקנים ואנשי צוות שחורים, ראה בהם כרכושו ואף טרח לציין זאת באוזניהם, השפיל ואיים על עובדות בארגונו ובמקרה בולט אחד אף הפשיל את מכנסיו של עובד זוטר לעיני עשרות עובדים אחרים כ"בדיחה". על פי הולמס, התנהגותו הכוחנית של הבעלים חילחלה גם לכפופים לו, ובמועדון הונהגה מדיניות של טיוח והשתקה של תלונות על הטרדה מינית והתנהגות ביריונית. עם פרסום התחקיר יצא סארבר בהכחשה גורפת של הטענות המועלות נגדו ולצידו מיהרו להתייצב גם הג'נרל מנג'ר ג'יימס ג'ונס ומאמן הקבוצה מונטי וויליאמס, שניהם אפרו-אמריקנים, אשר הכחישו אף הם כי נחשפו להתנהגות שכזו מצד הבעלים.
תגובת ה-NBA לא איחרה לבוא. בהודעה רשמית נטען כי "מדובר בהאשמות רציניות" שיחקרו לעומק וכי מסקנות החקירה יהוו בסיס לפעולה עתידית של הליגה בנדון. עם זאת, גם ההודעה על פתיחת החקירה לא סיפקה חלק מעובדי הסאנס לשעבר שהתראיינו לתחקיר, וטענו כי לאורך השנים ידעה הליגה על הנעשה במועדון, אך החליטה ביודעין לטמון ראשה בחול. ההאשמות הקשות כלפי סארבר סדקו במעט את התדמית המתקדמת של ה-NBA בכל הקשור למעורבות והתמיכה במאבק השחור לשוויון בארצות הברית: מצד אחד, בראייה היסטורית, הפגין ה-NBA פרוגרסיביות רבה בכל הקשור להעסקת מיעוטים, קידום של מטרות חברתיות ותמיכה בזכות הביטוי של שחקניה בנושאים חברתיים, לבטח בהשוואה לליגות מקצועניות אחרות. מצד שני, המקרה של רוברט סארבר אינו הראשון בו בעלים מואשם בהתנהגות גזענית, ומנהלת הליגה בעצימת עין והפניית המבט. בכדי להדגים את הדואליות הזו ולבחון אותה יותר לעומק, ברצוני לחלק פוסט זה לשני חלקים. חלק א' יעסוק במקרה של טד סטפיאן, בעליה לשעבר של קבוצת ה-קליבלנד קאבלירס, וחלק ב', שיעלה לאתר בשבוע הבא, יעסוק במקרה של דונלד סטרלינג, בעליה לשעבר של ה-לוס אנג'לס קליפרס. דרך סיפורם של השניים ומערכת היחסים שלהם עם הליגה ושחקניה, אנסה להתיר את הפרדוקס המאפשר את קיומם של בעלי קבוצות גזעניים בליגה המצהירה מחויבותה לקידום המאבק לשוויון של הקהילה השחורה בארצות הברית.
בשנות החמישים של המאה העשרים ההפרדה הגזעית ומדיניות האפליה כנגד שחורים היו עובדות חיים, שחילחלו והשפיעו גם על עולם הספורט, כשב-NBA הונהג חוק לא כתוב של "שלושה שחורים בקבוצה" לאורך העשור, אשר נועד לשמר את השליטה הלבנה במשחק. הדומיננטיות המקצועית של שחקנים שחורים, שמיכולתם על המגרש לא ניתן היה להתעלם, לצד המאבק העיקש של התנועה לזכויות האזרח כנגד האפליה הגזעית, הביאו לכך שבאמצע שנות השישים הציגה לראשונה קבוצת ה-בוסטון סלטיקס, בהנהגתו של מאמנה היהודי האגדי רד אאורבך, חמישייה שהורכבה משחקנים שחורים בלבד. בעקבות שבירת מחסום הגזע הפכו הסלטיקס לקבוצה הדומיננטית בליגה לאורך שנות השישים והצלחתם הובילה את יתר בעלי הקבוצות לזנוח את מדיניות הגבלת כמות השחורים בקבוצה. בעקבות כך, בתחילת שנות השבעים הורכבה הליגה מרוב של שחקנים שחורים. בד בבד, העלייה בפופולריות של הNBA הביאה למגמה של רכישת קבוצות על ידי אנשי עסקים מפוקפקים שרצו בצעצוע נוצץ להשוויץ בו בדמות קבוצת כדורסל מקצוענית, אך פחות אהבו את האופי "השחור" של הליגה. דמות ידועה לשמצה בהקשר זה הייתה זו של טד סטפיאן.
סטפיאן, איש פרסום במקצועו, שאף במשך שנים לקנות קבוצת ספורט מקצוענית בעירו קליבלנד. כחלק מניסיונותיו להשתחל לקבוצות הבעלות של אחד ממועדני הספורט של העיר, בחר להתראיין לכלי תקשורת מקומיים בכדי להציג את חזונו הניהולי. אך סטפיאן, שלא היה ידוע בלשונו הזהירה, הסתבך במהרה בסדרה של הצהרות גזעניות: את בעלי קבוצת הבייסבול ה-קליבלנד אינדיאנס שסירבו לאפשר לו לקנות אחוזים במועדון כינה "קליקה יהודית", ובהתייחסו להרכב האתני של קבוצת הכדורסל של העיר, הקאבלירס, טען כי אם הוא יהיה בעלי הקבוצה, הוא ידרוש כי חצי מן הסגל יהיה לבן, זאת מכיוון ש"לבנים צריכים שיהיו להם גיבורים לבנים". כמצופה, הצהרותיו חוללו סערה בקרב שחקניה השחורים של הקאבלירס שאף הודיעו כי אם הקבוצה תועבר לידיו, הם יסרבו לשחק. עם זאת, למרות הזעם שעוררו התבטאויותיו, מועמדותו לרכישת ה-קליבלנד קאבלירס לא נפסלה על הסף. הנהלת ה-NBA, שהייתה נואשת לבעל הון שיתחייב להזרים כסף לקאבלירס, מועדון שסבל מניהול כושל וקשיים כלכליים חמורים, החליטה לסתום את האף ולתת לו הזדמנות להציג את טיעוניו בפני חבר המנהלים של הליגה, שהורכב מבעלי הקבוצות.
בחודש יוני 1980 הופיע סטפיאן בפני ועד המנהלים. בפגישה הסביר כי אינו אנטישמי מכיוון ש"יש לו עורך דין יהודי וחברים יהודים" והצהיר כי לא יפלה בין שחקנים שחורים ולבנים. הרצון של הליגה ובעלי הקבוצות לפתור את סוגיית הקאבלירס גבר על החשש וחוסר הנוחות לנוכח טיעוניו המגושמים של סטפיאן והתדמית ההזויה שרכש לעצמו, בין היתר בזכות החלטות "גאוניות" כמו להעיף כדורי בייסבול ממגדל רב קומות כתעלול שיווקי, תוך פציעה של עוברי אורח תמימים:
(בסרטון: סטפיאן מסביר למה בחר להעיף כדורי בייסבול ממאות מטרים על עוברי אורח תמימים. ההנאה מובטחת!)
מכירת הקאבלירס לסטפיאן אושרה, אך במהרה יתברר כי הוא לא רק גזען וטיפוס הזוי משהו, אלא גם המנהל הכושל ביותר בהיסטוריה של הליגה. בסדרת החלטות מגוחכות העביר סטפיאן את זכויות קבוצתו על בחירות דראפט עתידיות מרובות לידי קבוצות אחרות בתמורה לשחקנים בינוניים ומטה, תוך שהוא מחריב הלכה למעשה את עתיד המועדון ויכולתה של הקבוצה לבנות עצמה לטווח הארוך. החלטותיו עוררו את זעם הקומישינר של הליגה לארי או'בריאן, שאסר עליו לקיים טריידים ללא אישורה של הליגה ואף ביטל חלק מהעסקאות שכבר ביצע. על שמו אף נקרא "חוק סטפיאן" המגביל את היכולת של קבוצות לסחור בבחירות דראפט רצופות. הקאבלירס הפכו לבדיחה העצובה של הליגה: שרשרת של מאמנים, מנהלים ושחקנים עברו במועדון בזמן קצר, וקהל האוהדים המועט שעוד נותר, מחה בקולניות נגד הבעלים. בצעד של ייאוש ניסה סטפיאן להעביר את הקבוצה לטורונטו כ"עונש" על כפיות הטובה של קליבלנד כלפיו, אך בשלב זה החליטה הנהלת הליגה לשים סוף להתנהלות המבישה שלו. לאחר תקופה של פחות משנתיים כבעלים, הופעלו על סטפיאן לחצים כבדים למכור את הקבוצה, וב-1983, ולאחר שספג הפסדים כספיים משמעותיים, התרצה, מכר חלקו בקאבלירס. והפך סופית לאנקדוטה עצובה בהיסטוריה של הליגה.
סיפורו של טד סטפיאן הוא ייחודי, בעיקר בגלל גודל ועוצמת הכשלון של הליגה ויתר בעלי הקבוצה למנוע מטיפוס שכזה דריסת רגל ב-NBA, למרות כל סימני האזהרה הגלויים לכל. עם זאת, מקרה זה מעיד גם על דפוס התנהגות חוזר של העלמת עין בכל הקשור לסוגיות גזעיות ויחס גזעני מצד בעלי קבוצות, כאשר אלו ניצבו אל מול אינטרסים כלכליים, באופן המעיב על פעילותה המתקדמת של הליגה בסוגיות של גיוון אתני, העסקת מיעוטים וקידום תכניות חברתיות לנוער שחוק ובמידה מסוימת מרוקן אותן מתוכן.
בשבוע הבא, בפוסט שיעסוק בדונלד סטרלינג, אבחן כיצד ברגע דרמטי אחד כופפו השחקנים את ידה של הליגה, שמו קץ לשלושה עשורים של התנהלות פוגענית וגזענית ושינו את מערך הכוחות בספורט המקצועני בארצות הברית לעד.