כשחופש הביטוי מתנגש עם עשיית רווחים- המקרה של דן לה-באטרד ו-ESPN

בספטמבר הקרוב רשת ESPN, אימפריית שידורי הספורט האמריקאית, תחגוג ארבעים שנים להיווסדה. ESPN שינתה את האופן בו צרכני הספורט בארצות הברית נחשפים לתכנים הספורטיביים האהובים עליהם, בין היתר על ידי הגשה קצבית של תקצירים משלל ענפי ספורט, שתווכו על ידי מגישים שאוהבים ספורט בדיוק כמו הצופה. "Sports center", תכנית הדגל של הערוץ שריכזה את כל רגעי השיא של אירועי היום למהדורה אחת ממצה, שינתה את פני עולם הספורט הטלוויזיוני, ומיצבה את ESPN כרשת שאליה מתחברים אוהדי ספורט אמיתיים.

הצמיחה של ESPN עם השנים והפיכתה לתאגיד ספורט עוצמתי תחת המטרייה של תאגיד דיסני, הובילה להתרחבות לתחומים נוספים כמו הפקת סדרת הסרטים הקצרים 30/30, הקמת תחנת רדיו ואתר אינטרנט מצליח. הרשת ייסדה גם רצועת תכניות יומיות שהתמקדו באקטואליה ספורטיבית וחדשות השעה, ונשענו על עיתונאי ספורט כמו סטיבן איי סמית', סקיפ בייליס, מייק ווילבון וטוני קורנהייזר. אלו הפכו את ה-Hot Take (כלומר הצגה תיאטרלית של דעה או אמירה שנויה במחלוקת) לאמנות ואת עצמם לכוכבי תקשורת גדולים.

כוכב נוסף שצמח בז'אנר זה הוא דן לה-באטרד (Le Batard), בן למהגרים קובנים, שתכנית הטלוויזיה והרדיו שלו הן מהפופולריות ביותר בעולם הספורט האמריקני. לה באטרד ידוע בלשונו החריפה וחוסר החשש שלו להביע את דעתו על כל נושא שהוא. בשבוע שעבר הוא הסתבך עם המעסיקה שלו בדיוק בגלל זה: הטריגר להסתבכות של לה-באטרד היה נאומו של הנשיא טראמפ בעצרת בצפון קרולינה. במהלך הנאום תקף הנשיא את חברת הקונגרס אילהאן עומאר, ילידת סומליה, על השקפותיה הרדיקליות לטעמו, תוך שהקהל המשולהב בעצרת צועק "Send Her Back" ברקע. כבן למהגרים שעברו קשיים רבים על מנת לעזוב את קובה ולגדל את ילדיהם בארצות הברית, לה-באטרד לא התכוון לעבור על כך לסדר היום.

ביום למחרת, בתכנית הרדיו שלו, הוא תקף בחריפות את טראמפ וטען כי הוא מלבה בכוונה את המחלוקות האתניות במדינה על מנת להיבחר מחדש, תוך שימוש בשנאה ככלי אפקטיבי לשימור כוחו: "כיצד אתה יותר אמריקני ממנה?" הוא שאל "כי אתה לבן יותר, פריבילגי יותר? עשיר יותר?(...) בזכות אמריקה הגעת למה שאתה, וכעת מה שאתה עושה עם הכוח הזה זה לתקוף מיעוטים?!". החצים בדבריו של לה-באטרד לא הופנו רק לטראמפ, אלא גם למעסיקה שלו. למעשה הוא ערער על מדיניות חדשה ונוקשה של "בלי פוליטיקה ב-ESPN", שנולדה בשנה האחרונה בעקבות מספר גורמים ובראשם התחרות הגוברת בשוק התקשורת האמריקני.

העשור האחרון הביא עימו פיחות במעמדה של ה- World Wide Leader In Sports, כפי שמכונה הרשת, בגלל מספר שינויים מרחיקי הלכת בשוק התקשורת. הכניסה של רשתות אחרות כמו FOX לתחום הספורט, המאבק הקשה על זכויות השידור לליגות הספורט הפופולריות ביותר כמו פוטבול, בייסבול וכדורסל, לצד כניסה איטית ומהוססת לעולם הדיגיטל, פגע בהמשך הדומיננטיות של ESPN. האיום הגדול הממתין מעבר לפינה בדמות חברות הסטרימינג כמו DAZN, אמזון, נטפליקס וכו', לא עוזר גם הוא להרגעת הרוחות ברשת. עבור ESPN העשור האחרון תחת הנשיא הקודם ג'ון סקיפר, זוהה כתקופה בה ניתן לתכניות הדיבורים יותר ויותר זמן שידור תוך שהן נוגעות גם בתכנים פוליטיים שנויים במחלוקת. אוהדי ספורט, ברובם מהצד השמרני של המפה הפוליטית, החלו להביע זעם ותרעומת ברשתות החברתיות על כך שרשת הספורט הפכה פוליטית מדי, ולחלקם גם ליברלית מדי ואף שחורה מדי. הקש ששבר את גב הגמל מבחינה זו היה התבטאותה של ג'מל היל, מנחה אפרו-אמריקנית פופולרית, שקראה לטראמפ בטוויטר "white supremacist" . היל הושעתה מהרשת ומאוחר יותר עזבה, אך הפרשה הותירה את חותמה על הקולגות שלה.

לאחר ההתבטאות של היל והחלפתו של סקיפר בנשיא חדש, ג'ימי פיטרו, הוכנסה לתוקף מדיניות חדשה של "לא מדברים על פוליטיקה" ב-ESPN. על עיתונאי הרשת נאסר להתבטא בנושאים רגישים פוליטית וחברתית, אלא אם מדובר בהתבטאות שיצאה מפיו של דמות ספורטיבית. מדיניות זו, הנשענת על הרצון לחזור ולספק לקהל צרכני הספורט את מה שהוא דורש (על פי סקרי שוק לפחות), לא מצאה חן בעיני עיתונאים כ-לה-באטרד, שחשו מצונזרים. אם הרשת מונעת מהם להתבטא בנושאים הקרובים ביותר לליבם, מה שווה החשיפה לקהל צופים גדול? האם ההפרדה בין ספורט ופוליטיקה לא הוכחה כבר כמלאכותית וכפויה? האם דווקא בזמן כה קריטי מבחינה פוליטית וחברתית, שבו הפילוג הפוליטי בארצות הברית הוא כה משמעותי, זה העיתוי הנכון לשתוק ולשדר רק סלים, גולים וטאצ'דאונים?

לפי שעה הפרשה באה לסיומה. לה-באטרד חזר לשדר לאחר היעדרות קצרה, שיחת נזיפה ודרישה כי בפעם הבאה שירצה לדבר על פוליטיקה, שיפנה קודם למנהלי הרשת. ימים יגידו האם המדיניות הזו של ESPN תחזיק מעמד וכיצד היא תיאכף, שכן גם ההחלטה האם אמירה מסוימת היא פוליטית, היא למרבה האירוניה, פוליטית.

דן לה-באטרד

פרשה זו מעלה את סוגיית האיזון בין רווחים כלכליים לאחריות עיתונאית וציבורית וההכפפה של חופש הביטוי לאינטרסים עסקיים של ענקיות תקשורת. אני מתקשה לראות איך חלק מהעיתונאים המובילים של ESPN ימשיכו לנצור את לשונם לנוכח ההידרדרות בשיח הפוליטי במדינה שמגיע לתחתיות שלא ידעו בארצות הברית תחת ממשל טראמפ. מעניין יהיה לראות את ההשפעה לטווח ארוך של מדיניות זו והאם היא אכן בעלת היתכנות. ההימור שלי: עוד לא שמענו את המילה האחרונה מדן לה-באטרד.